נתנאלה
ספינת הזכרונות, שיר היונה, אגדה יפנית, הליכה לקיסריה (אלי אלי), סליחה
סליחה
לא יודע מה לומר
לא רציתי להכאיב.
את היום שכבר נגמר
אין לי דרך להשיב.
הסירי כעס מליבך
ונסי למחול
אל תכי ילד בקרבך
הוא שלך למרות הכל.
גם ההבטחה,
גם כוחה,
גם רוחה,
לו היית את כף ידך
על צוארי מניחה,
לא הייתי עוד מתבייש
שביקשתי סליחה.
איש חכם היה נשמר
ויודע שתלכי.
איש טיפש עם לקח מר
מקווה שתסלחי.
זכרי לי חסד נעורי
את אמונתי
כאן מולך מוטלים שברי,
בואי ואחי אותי.
את ההבטחה,
את כוחה,
את רוחה.
לו היית את כף ידך
על צווארי מניחה
לא הייתי עוד מתבייש
שביקשתי סליחה.
לא יודע מה לומר
לא רציתי להכאיב
את היום שכבר נגמר
אין לי דרך להשיב.
הליכה לקיסריה (אלי אלי),
אלי, אלי
שלא יגמר לעולם
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.
אגדה יפנית
בחמש קם צייד
ויצא את ביתו.
אל היער צעד
ודרך קשתו.
עד הערב סבב,
לא הצליחה דרכו.
גם צמא, גם רעב
אחזו אותו.
סר פנים ונסער
חזר לכפר,
והנה זוג ברבורים
בנהר.
לבנים ויפים,
אוהבים וזקופים,
מיד
חץ שלח באחד.
שם ראשו על הכר
הצייד שעייף,
וחלום לא מוכר
את שנתו טרף.
נערה מעונה
אל הבית פרצה,
בידה הקטנה
אחזה נוצה.
שתי עיניה יפות,
צופות נוזפות,
כל הלילה
דמעותיה שוטפות.
מה חטא, מה עוון
אהובי הלבן?
מחר
לך ליד הנהר.
בחמש קם צייד
ויצא את ביתו,
אל היער צעד
ודרך קשתו.
ברבורה עדינה,
לבן גונה,
ראתה את הצייד בעינה.
היא שלחה מקורה
וקרעה בבשרה,
מולו,
צללה בצילו.
כל העולם דממה.
כל העולם שממה.
שיר היונה
גבוה
מעל המגדלים
היונה פורשת כנף,
היונה דואה במרחב
ועיניה כלות.
גבוה,
כמו הענבלים
עם עלות היום היא הומה
ועם רדת ליל, בדממה,
אברותיה קלות.
הלאה, הלאה,
על המים מרחפת
עוד היא מחכה.
גבוה
מעל הרי גלבוע
מעל העננים
הדרך ארוכה
ספינת הזכרונות
ניע ניע. הספינה קרובה.
דרך זכרונות שטה ועולה.
יש מי שהולך ולא יחזור,
יש הנודדים בין חושך לאור.
דרך המלך היא על פי התהום,
משביליה באתי הלום.
בסופו של יום עובר.
הזמן כל כך שובר,
בין כל התלאות רץ ולא חוזר,
ובדרך בה הלכתי אליו
קמו רחובות הומים מאדם.
את מערות החול שלנו בכפר
לא מצאתי. כבר מאוחר,
מה יהיה מחר?
את עדיין זוכרת את שבילי הסתיו!
עננים כיסו על דרך טרם שעזבת,
ומשחר עוברת על פני העונה!
ממתינה, לא ממהרת מחכה שנה.
(ש)הכמהים לשמש הרחוקה
אט ישובו אט מאיי עולם.
שטו נדדו מאין לאן?
ובדמיונם הפליגו לכאן.
בנמל היעד עוד יביטו בוהים,
בלילות באים בימים.
לנו מחכים.
את עדיין זוכרת...