נורית גלרון
אני אשתגע, ניפרדנו כך, בלדה לאשה, עץ השדה, אמצע התמוז, נגיעה אחת רכה, מישהו
מישהו, מישהו דואג
דואג לי שם למעלה.
בא והדליק כמה כוכבים
והם נופלים אחד אחד.
אנו סובבים בשתי דרכים שונות
יום ולילה לאורכן
עייפים ורעבים ומחכים לאות
בנתיבי אבק וזמן
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות
נפגש בתום ימים רבים,
בתום הרבה לילות
אני יודעת שאתה קרב עכשיו
אביב חלף, קיץ נאסף
והגשם שב.
מישהו, מישהו דואג
דואג לי שם למעלה
בא ואסף כמה כוכבים
השיב אותם אחד אחד.
אנו סובבים בשתי דרכים שונות...
נגיעה אחת רכה
כשישבתי מולך מבלי לדבר
כי הכל כבר נאמר
ויכולת להרגיש שקשה לי מאוד
ויכולת לנחש שמר
את קמת ועברת,
והלכת למטבח וחזרת כעבור דקה
ובדרך לא שמת את ידך על כתפי
לנגיעה אחת רכה.
את כל כך ישרה וכל כך הגונה
ואת לא יכולה לרמות
כשאת לא אוהבת את לא יכולה,
ואת זה אי אפשר לשנות.
אבל את עברת ממש לידי
והייתי כולי צעקה
ובדרך לא שמת את ידך על כתפי,
לנגיעה אחת רכה.
ואת זה אנ'לא שוכח,
ועל זה אנ'לא סולח,
ועל זה אנ'לא אסלח לך לעולם.
כי את זה אנ'לא שוכח,
ועל זה אנ'לא סולח, לעולם.
כשהייתי איתך לא היית איתי,
היתה רק תמונה מתנועעת.
הרשית בחסדך לאהוב אותך,
וכל חסד אחר מנעת.
ושום חסדים לא רציתי ממך,
אבל באותה הדקה
הייתי זקוק לידך על כתפי,
לנגיעה אחת רכה.
ואת זה אנ'לא שוכח...
עכשיו אני כאן יושב לבדי,
עם הרגע ההוא הקר.
יודע עד כמה ליבך הוא עני,
ועד כמה יופייך עקר.
אך אותה אהבה למרות רצוני
עדיין את שמך מבכה.
עדיין קוראת לידך על כתפי,
לנגיעה אחת רכה.
ואת זה אנ'לא שוכח...
אמצע התמוז
עצוב למות באמצע התמוז
דגלי הקיץ נישאים אל על,
על ראש התורן תור הומה ולא יחדל.
כי על קיצך, ועל קצירך הידד נפל.
עצוב למות באמצע התמוז
דווקא כשהאפרסקים בשפע,
וכל הפרי דווקא צוחק בסל.
ועל קיצך, ועל קצירך הידד נפל.
עצוב למות באמצע התמוז,
עכשיו באמצע התמוז נמות
אל בוסתני הפרי שהתייתמו.
הידד אחר הידד, נפול יפול
ועל קיצך, ועל קצירך, ועל הכל...
עץ השדה
כי האדם עץ השדה
כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה
כי האדם עץ השדה
כמו העץ הוא שואף למעלה
כמו האדם הוא נשרף באש
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה
אהבתי וגם שנאתי
טעמתי מזה ומזה
קברו אותי בחלקה של עפר
ומר לי, מר לי בפה
כמו עץ השדה
כי האדם עץ השדה
כמו העץ הוא צמא למים
כמו האדם הוא נשאר צמא
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה
אהבתי וגם שנאתי
טעמתי מזה ומזה
קברו אותי בחלקה של עפר
ומר לי, מר לי בפה
כמו עץ השדה.
כמו עץ השדה.
כי האדם עץ השדה.
כי האדם עץ השדה.
עץ השדה.
בלדה לאשה
אפילו ענני הגובה, לא יכלו לשתיקתה
היא הביטה עד בלי שבע, היא הביטה וידעה
שכעת פורחות בעמק, שלל חבצלות הבר
ולמרות הכל, הכל נגמר.
אפילו ענני אוקטובר, הסגולים אל מול שקיעה,
לא עזרו לה אף לרגע, לא עזרו להרגע,
אף כי שוב פרחו בעמק, שלל חבצלות הבר
למרות הכל, הכל נגמר.
אפילו הספרים בחדר, הסגור והעצוב,
כבר ידעו היא לא בסדר, היא הולכת לבלי שוב
עוד פורחות הרחק בעמק, שלל חבצלות הבר
אך למרות הכל, הכל נגמר.
אני אשתגע
אני אשתגע כשתאמר שלום
אני לא מבינה איך הגעתי עד הלום.
כי אם תרצה ללכת, זה יהיה גיהנום מושלם,
קשה יותר ממוות, זה יהיה סוף העולם.
סיוט כזה עולה על כל דמיון,
בוא ויחד נעצור את השעון.
זוהי אהבה שאין בה הגיון,
זוהי אהבה שתיגמר בבזיון.
אני לא יכולה לנשום,
הרי זה שגעון, מחניק לי בגרון,
אתה ראשון היית ותהיה האחרון.