רונית אופיר
סתיו בחלונות, כמו בלדה, רואים רחוק רואים שקוף, לילה לילה, תכול המטפחת, יצאנו אט, התרגעות, עם רדת יום, לילה בחוף אכזיב, ליל סתיו (עלי שלכת), הליכה לקיסריה (אלי אלי)
הליכה לקיסריה (אלי אלי)
אלי, אלי
שלא יגמר לעולם
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמיים,
תפילת האדם.
ליל סתיו
עלי שלכת נושרים לאט
ורוח ערב לוחש בלאט
לך נערה זו מנגינה של סתיו
שקיעה חולמת באור זהב
אט אט נושקת לעבר סתיו
זו מנגינה שעצב בה של סתיו
יש ניגון שעולה מן הסתיו
ומרעיד מיתרי הזהב
של חלום שנשכח
וישוב ויפרח מחדש
בשמי הערב כוכב נולד
שולח חרש אלייך בת
נצנוץ של פז שיש בו רז של סתיו
ואת פוסעת בתוך הסתיו
ואת חולמת על האחד
שרק אותך, שרק אותך יאהב
יש ניגון שעולה מן הסתיו...
לילה בחוף אכזיב
הרוח והחושך והמים
זוכרים מליל אתמול את צעדך
הקצף שמחה את עקבותייך
יודע שהיית כאן לבדך
אני כעיוור אחרייך הולך
רוח בחושך נושקת לפני המים
שוב לא יאיר אלי בחוף בעברך
צחור החבצלת בשחור שערך
המים והרוח והחושך
אמרו לי שעברת כאן יחפה
מדוע לא הייתי כאן ללחוש לך
חכי לי נעצבת ויפה
אני כעיוור אחרייך הולך...
החושך והמים והרוח
עונים לי בחידה שאין לה סוף
הו מה הם הקולות אשר קראו לך
בלילה בלי ירח אל החוף
אני כעיוור אחרייך הולך...
עם רדת יום
על השער צל הערב נח,
על הגג כבר צל הערב נח,
עץ הדקל עם הרוח נע,
נע כמו אז עם רדת יום.
על השביל עלים ועשב בר,
בין עצי הגן רק עשב בר,
אל השער אין אורח בא,
בא כמו אז עם רדת יום.
בין קירות גבוהים צינה של סתיו,
בין ענפי התות צינה של סתיו,
רק אבי לכאן איננו שב,
רק אבי לא שב עם רדת יום.
אם תבואי בת, אראה לך שם,
את ספסל העץ אראה לך שם,
נם תפוח, גם אגס כבר נם,
נם כמו אז עם רדת יום.
תריס חדרי סגור ואיש לא גר,
אור אינו נראה כי איש לא גר,
גם אמי אינה רוקמת כבר,
כך כמו אז עם רדת יום.
את גזוזטרת הגן אראה לך בת,
שם היו שיחי הורד, בת,
בין עצי הברוש ירח שט,
שט כמו אז עם רדת יום.
בין קירות גבוהים צינה של סתיו,
בין ענפי התות צינה של סתיו,
רק אבי לכאן איננו שב,
רק אבי לא שב עם רדת יום.
על השער צל הערב נח,
על הגג כבר צל הערב נח,
עץ הדקל עם הרוח נע,
נע כמו אז עם רדת יום.
התרגעות
אם יש אי שם רחוק
נווה קטן שקט
ולו גזוזטרה של עץ
ועל ידה שקד.
לה לה לה...
אם יש אי שם רחוק,
ולו אלפי פרסה,
סבתא לנכדתה
תשיר שיר ערשה.
לה לה לה...
כי אז אעוף לשם
באחד הערבים
ושוב נמנה יחדו
מספר הכוכבים.
לה לה לה...
יצאנו אט
יצאנו אט, חיוור היה הליל,
במרחקים הבליחו האורות
ואת היית יפה כשתי עינייך,
עת הדמעות היו בן עצורות.
ילל התן, ואת הלכת לכרם,
ודמעתך נשרה כמו שרף,
ואת זכרת את השעות בטרם
יצאנו במשעול הצר לקרב.
ואת זכרת צחוקנו כמו נחל,
ואת זכרת ריקוד ומפוחית,
ואת זכרת את ערימת השחת,
ואת מגע ידו של היחיד...
ואם נותרת והבדידות חובקת
ואת פוסעת בכרמים לאט,
את תחכי על כן כל כך בשקט
נפרדנו וחייכנו במבט.
תכול המטפחת
טוהר ותכול המטפחת
לטף ורוך של היד
את אז אמרת לי "לא, לא אשכח עוד
את פגישתנו לעד"
ויהי היום
ואנו נפרדנו פתאום
תכול המטפחת, קורטוב של נחת
ויתגשם החלום
תמו הכפור והדלף
שמש ואור מסביב
בוקר וערב, לילה ואלף
אלף כוכבי האביב
ושוב היום
ואנו נפגשנו פתאום
תכול המטפחת, קורטוב של נחת
ונתגשם החלום
לילה לילה
לילה לילה הרוח נושבת
לילה לילה הומה הצמרת
לילה לילה כוכב מזמר
נומי נומי כבי את הנר
נומי נומי כבי את הנר
לילה לילה
נומי נומי כבי את הנר
לילה לילה עצמי את עינייך,
לילה לילה בדרך אלייך
לילה לילה רכבו חמושים
נומי נומי שלושה פרשים
נומי נומי שלושה פרשים
לילה....
לילה לילה אחד היה טרף
לילה לילה שני מת בחרב
לילה לילה וזה שנותר
נומי נומי את שמך לא זכר
נומי נומי את שמך לא זכר
לילה....
לילה לילה הרוח גוברת
לילה לילה הומה הצמרת
לילה לילה רק את מחכה
נומי נומי הדרך ריקה
נומי נומי הדרך ריקה
סתיו בחלונות
זוהר שמש עלה בהרים
ונשק לטללים ולשלף.
שם ניצבתי מחריש, נעמה השתיקה
ממאות של צלילים גם מאלף.
סתיו בחלונות ובלבבי,
לו רק לא נתתי לו ללכת.
פעם החמה זרחה גם לי,
ועתה נותרתי בשלכת.
צחקו השדה והגן,
גם צחוקנו גולגל עם שמיים.
נהרו ההדים וחייכו ההרים,
עת נשאת אותי על כפיים.
ולפתע נותרתי לבד,
כי הלכת ומאום לא אמרת.
עוד חיכיתי לשוא
בלילות ארוכים,
אך אתה מעולם לא חזרת.
כמו בלדה
אם זר קוצים כואב
זה מה שאת אוהבת
אלך אל המדבר
ושם אלמד לכאוב
ואם שירים אהבת
רק שכתובים באבן
בין הכפים אגור
ובסלעים אכתוב.
ואז כשנתכסה
עם החולות בחושך
וספר הדברים
בחושך יתכסה
תגידי לי מילים
יפות מבכי ואושר
הוא כנראה אהב אותי,
האיש הזה. אם זר קוצים כואב
זה מה שאת אוהבת
אלך אל המדבר
ושם אלמד לכאוב
ואם שירים אהבת
רק שכתובים באבן
בין הכפים אגור
ובסלעים אכתוב.
ואז כשנתכסה
עם החולות בחושך
וספר הדברים
בחושך יתכסה
תגידי לי מילים
יפות מבכי ואושר
הוא כנראה אהב אותי,
האיש הזה.
רואים רחוק רואים שקוף
צר היה כל כך
הייתי אז מוכרח
לפרוש כנפיים ולעוף
אל מקום שבו
אולי כמו הר נבו
רואים רחוק רואים שקוף.
בן אדם כעץ שתול על מים
שורש מבקש
בן אדם כסנה מול השמיים
בו בוערת אש.
אז דרכי אבדה
חיי היו חידה
צמא כמו הלך במדבר
אל מילת אמת
שכוח בה לתת
לשאת פנים אל המחר.
בן אדם...
בערה בי אש
יצאתי לבקש
ימים סערתי כסופה
שבתי אל ביתי
למצוא שאת איתי
עד בוא הדרך אל סופה.
בן אדם...