שימי תבורי
העיר באפור, בדד, אמא שלי, דברים שרציתי לומר, שירו של שפשף, איפה את אהובה, אמא, עוד סיפור אחד של אהבה,
עוד סיפור אחד של אהבה
עוד סיפור אחד של אהבה
לפני שסוגרים את האורות
עוד סיפור אחד של אהבה
שיוצאת מבין השורות
עוד לחישה אחת קטנה
לפני שהולכים אל הבתים
זכרונות מן הפגישה הראשונה
כשהצטלבו המבטים
פעם את בוכה, ופעם את צוחקת
מזילה דמעה, כי זה הזמן ללכת
לכל האהבות יש סוף להתחלה
נפרדים רק במבט, בלי לומר מילה
עוד סיפור אחד של אשליה
שלא ידענו אם היא תגמר
אוספים בלב את כל מה שהיה
פעם רע ופעם טוב יותר
עוד נשיקה אחת קטנה
לפני שמכבים את האש
מין הרגשה כזאת, משונה
שזה הסוף, אבל עוד ניפגש
כי פעם את בוכה...
אמא
אמא מדוע הקיץ חלף
למה נושרים העלים
אמא כיצד זה סובב העולם
איך נולדים ילדים
אמא מדוע זה יש מלחמות
למה רבים בני אדם
אמא מדוע שותק אלוהים
ולא עוצר בעדם
אמא, הו אמא
חבקיני חזק
ולעולם לא נפרד
אמא אותך כן אהבתי מכל
אמא השיר לך הוא עד
אמא אותך הן אהבתי מכל
גם אם גרמתי צרות
על כן פה בשיר קבלי ברכותי
ואלף אלפי תודות
אמא, הו אמא...
איפה את אהובה
איפה, איפה את אהובה
למה על מה את מתנכרת
את אולי כבר לא זוכרת
צליל נשיקה עם ליל
העצב בידייך
שנצמדו בכח
ולא נתנו מנוח
שוב לא אוכל לשכוח
לשכוח אהובה -
איפה הם הימים שלא ישובו עוד
לא הם לא ישובו לא לא.
הנה הנה הם הימים
ימים יפים של קיץ
וצחוק על פני המים
תשובי אהובה
איפה הם הימים שלא ישובו עוד
לא הם לא ישובו לא לא.
איפה, איפה הם הלילות
כן אותם לילות בחורף
ובכיסי ידייך
וגשם על שפתייך
הרוח על פנייך
שכחת כבר אהובה
איפה הם הימים שלא ישובו עוד
לא הם לא ישובו לא לא.
שירו של שפשף
מה אני, אני רק בן אדם
אני חי ועובד כמו כולם
ורואה עתיד וחושב תמיד
שהכוונה נותנת אמונה.
לא מבין מה קורה וחושב
מי שומע את מה שבלב
ורואה עתיד וחושב תמיד
שהכוונה נותנת אמונה.
ואם רק נסתכל אם לא נבהל
ונראה לעולם שביחד כולם
אז יחד כן ללכת יחד
כן ללכת יחד אל האור
יחד זה הזמן ביחד
ואיתך ביחד לאהוב.
אין לי פחד ויש לי תחושה
שהדרך תהיה לי קשה
ורואה עתיד וחושב תמיד
שהכוונה נותנת אמונה
ורואה עתיד וחושב תמיד
שהכוונה נותנת אמונה.
ואם רק נסתכל אם לא נבהל
ונראה לעולם שביחד כולם
אז יחד כן ללכת יחד
כן ללכת יחד אל האור
יחד זה הזמן שיחד
ואיתך ביחד לאהוב.
דברים שרציתי לומר
יש דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי
המילים שבחרתי אינן הטובות מכולן
עמוקים מיני ים הסודות שאינם מובנים לי
שאולי לא אבין, לא אבין לעולם
לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי
בדרכים שהלכתי תעיתי ודאי לא פעם אחת
ועצבות מהלה כל שמחה, כל שמחה ששמחתי
כמו ביקשתי דבר, דבר שאבד
חלומות שחלמתי והם מקיצים בי עדיין
שבריהם בעיני נשטפים מפני בדמעה
ולילות יסורים לא ספורים שהטבעתי ביין
כאובד בדרכי, בדרכי הרעה
אך בכל הדרכים מעולם לא אבדה לי דרכנו
וגם אם לפעמים סערו מסביב הרוחות
ואהבתי אותך והיה לנו טוב, טוב עד גדותינו
והיה לנו רע ואהבתי אותך לא פחות
אמא שלי
בוקר רענן
שמש אין ענן
אמא, אמא שלי
עין מרהיבה
אור ואהבה
אמא, אמא שלי
אמא, אמא שלי
אמא, אמא שלי
אמא, אמא שלי
אמא שלי
כף ידה נוגעה
שקט הרגע!
אמא, אמא שלי
מי כמוה עוד
שם קץ לדמעות
אמא, אמא שלי
אמא, אמא שלי...
כל היום טורחה
לא סר חיוכה
אמא, אמא שלי
בית שיר תודה
נשירה לכבודה
אמא, אמא שלי
אמא, אמא שלי...
בדד
בדד, במשעול אל האין
בדד, בנתיב ללא כלום
בדד, עם הזמן הבורח
והזמן לא שוכח להציב את הגבול
בדד, בלי כף יד מלטפת
בדד, ללא שכם ידיד
בדד, כמה טוב לא לדעת
שידך כבר נוגעת
בידו של אחר
בדד אלך גם תפילה אין לי
בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום
בדד אלך גם תפילה אין לי
בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום
בדד, כמו השמש אנדודה
בדד, במדבר הלוהט
בדד, גם דמעות הן רק הבל
שיר מזמור אין לסבל
שיר מזמור של אילמים.
בדד אלך...
העיר באפור
אם תרצי שאראה לך את העיר באפור
בואי ונטייל בה על אבני מרצפות
דום נישא את עינינו ליונים שעפות
אם תרצי שאראה לך את העיר באפור.
אז אתן את ידי לך ונרד לרציף
ערמות של שלכת שם הרוח יעיף
את ודאי תכסי לך את ראשך בצעיף
כשאתן את ידי לך ונרד לרציף.
על ספסל אז נשבה ועם רדת האור
אם תגידי עייפתי מן העיר באפור
אשיבך על כנף נשר ועל גב עננים
אל עירך שחיכתה לך בבתים לבנים.