שמעון בוסקילה
את המחר שלי, ילדה של אב
ילדה של אב
בחדרך את ישנה ירד הליל
קרוב אלייך אני חש את השלווה
פנייך פני מלאך שלא טעם עדיין
את טעמה המר של אכזבה
תמיד את הכרית את מחבקת
את מסתובבת ואחר כך נינוחה
אין מאושר ממני בעולם כשאת צוחקת
ואיך אני נשבר כשאת בוכה
לך תודה ילדה
את מוציאה את הילד שבי
כשאני משתטה את מחייכת
ליל מנוחה עוד רגע קט יבוא הבוקר
נומי ילדה אל לך לדאוג
נומי ילדה אני לא רחוק
נומי ילדה הכל שקט כאן עכשיו
שיר אהבה בין ילדה ובין אב
אני מסיר תלתל מבין עינייך
נשימתך כמו פרפר שמרחף
אוחז בשתי ידי את שתי ידייך
נשבע בלי מילים לא אשכחך
לך תודה ילדה
את מוציאה את הילד שבי
כשאני משתטה את מחייכת
ליל מנוחה עוד רגע קט יבוא הבוקר
נומי ילדה אל לך לדאוג
נומי ילדה אני לא רחוק
נומי ילדה הכל שקט כאן עכשיו
שיר אהבה בין ילדה ובין אב
את המחר שלי
כל הדרכים מובילות
ללכת אלייך
אני בא לאהוב אותך
ולתת מעצמי
את ליבי ואת שמי
להיות גוף אחד
זר שושנים אדומות
אפזר לרגלייך
הן יובילו אותך אלי
שתהיי בחיקי
ותמיד תצחקי
כל יום שנולד
להביא בשבילך אהבה
שאספתי בלב
אהיה לצידך ברגעים של שמחה וכאב
כי את המחר שלי
את כל העולם שלי
אל הקסם שלך
באתי כעת לאהוב ולתת
כאן תישאר באוויר הבטחה מקודשת
במילים שלחשתי לך
בשבועות עולמים
עד כלות הימים
כמו שיר אהבה
הנה אני מדבר ואת מתרגשת
עטופה בשמלת כלה
טהורה כמלאך
שמשמיים נשלח
לתת לי תשובה
להביא בשבילך אהבה...