שלום חנוך

אבשלום, קח לך אישה, למה לי לקחת ללב, אדם בתוך עצמו, שיר לשלום, בלי לומר מילה, שלום חבר, קרן שמש מאוחרת, נגד הרוח, הדרכים הידועות, מה איתי, סוס עץ, מאיה, עץ השדה, שיר ללא שם

 שיר ללא שם

כי שירי הוא בת קול ברוח 
מכתבי השלוח 
מסילת חיי 
געגועי 
הד תפילותי. 

כי שירי הוא עלה ברוח 
הנידף, השכוח 
הוא האור הרך הנפקח 
בלילותי 
הוא אתה ההולך אלי. 

בנדודי חולפות עלי 
תמונות ונשמות 
ושמות שמות 
אתה בא והולך אלי. 

איי 
עלטה סביב 
הלוואי שאתה מקשיב 
אולי, אולי, אולי 
אתה בא והולך אלי. 

בדרכי הולכים איתי 
נופים וניגונים 
ופנים, פנים 
אתה בא והולך אלי. 

יה 
דומיה סביב 
והיה אם אתה מקשיב 
אולי, אולי, אולי 
אתה בא והולך אלי 
אולי, אולי, אולי 
אתה בא והולך אלי. 

כי שירי הוא משב הרוח 
חלוני הפתוח 
מעין כוחי, צחוק ובכי 
קץ ייסורי 
אתה בא והולך אלי.

עץ השדה

עץ השדה. 

מאיה

מאיה שלי...  

סוס עץ

(שרוק משהו...)  

מה איתי

לא יודעת למה...  

הדרכים הידועות

נראות לי אחרת מכאן

אבשלום

יום אחד, יום אחד,
שם נולד לטייל ביער,
ורקמה מחוטים של זהב בן מלך קטן,
אם חורגת וסוס לבן.

יום אחד, יום אחד
בית קט ונפתח השער...
נסיכה עייפה נרדמה על קרן של אור,
בא אורח על סוס שחור.

למה לא, למה לא עכשיו,
מה שבטח יבוא רק מחר.
למה לא, למה לא עכשיו
מה שבטח יבוא מחר.

לא היה, לא היה
סוס לבן, נסיכה ביער
לא היו אגדות מעולם היה רק חלום
לא באושר, אך עד היום
לא היה לא היה שלום.

למה לא, למה לא עכשיו...

אבשלום, אבשלום
כמו חלום, כמו חלום בקיץ
למה לא, למה לא, למה לא יבוא כבר עכשיו
מה שבטח יבוא מחר.

קח לך אישה

אני רוכב, לא יתפסוני חי
כן אני זוכר אותה איתי, רוכבת איתי
אני עוזב, אולי כהו עיני
והיא עומדת שם צוחקת אלי.

קח לך אישה ובנה לה בית
קח לך, קח לך,
קח לך אישה ובנה לה בית
קח לך, קח לך.

אני רוכב השמש בגבי.
כן, אני מרגיש אותך איתי כאילו עכשיו
הזמן עוקב וכבר נוגע בי
ואין כבר דרך להמשיך ולרכב.

אולי אשוב בצהרי היום
כן, אני זקן יותר ואת זוכרת אותי
זה לא עצוב כשמסתיים חלום
זה לא עצוב כי את נשארת איתי.

קח לך אישה...

למה לי לקחת ללב

למה לי לקחת ללב -
יש לי דברים חדשים בראש,
יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח.

למה לי לקחת ללב -
יש לי הרבה לאהוב מראש,
יש לי תמיד חברים שעוזרים לשמוח.

תן לצעוק, תן ללמוד,
תן לצחוק ותן לשמוע.
תן לחיות ותן לטעות
תן לעצמך לסלוח.
פשוט לאהוב.

זה מה שרציתי לכתוב -
לך עם זה לאט,
ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה.

למה לי לקחת ללב -
יש לי דברים חדשים בראש,
יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח.

אדם בתוך עצמו

אדם בתוך עצמו הוא גר
בתוך עצמו הוא גר.
לפעמים עצוב או מר הוא,
לפעמים הוא שר,
לפעמים פותח דלת
לקבל מכר
אבל
אבל לרוב,
אדם בתוך עצמו נסגר.

אדם בתוך עצמו הוא גר
בתוך עצמו הוא גר.
או באיזו עיר סוערת
או באיזה כפר
לפעמים סופה עוברת
וביתו נשבר
אבל
אבל לרוב,
אדם גם לעצמו הוא זר.

ואת, ואת
כמה טוב שבאת,
בלעדייך ריק הבית
והלילה קר.
אז אני שומר עלייך
כמה שאפשר,
ועם כל זאת, האם
אמצא אותך מחר?

אדם קרוב אצל עצמו
אדם בתוך עצמו הוא גר.

שיר לשלום

תנו לשמש לעלות
לבוקר להאיר,
הזכה שבתפילות
אותנו לא תחזיר.

מי אשר כבה נרו
ובעפר נטמן,
בכי מר לא יעירו
לא יחזירו לכאן.

איש אותנו לא ישיב
מבור תחתית אפל,
כאן לא יועילו
לא שמחת הניצחון
ולא שירי הלל.

לכן, רק שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה.

תנו לשמש לחדור
מבעד לפרחים.
אל תביטו לאחור,
הניחו להולכים.

שאו עיניים בתקווה,
לא דרך כוונות
שירו שיר לאהבה
ולא למלחמות.

אל תגידו יום יבוא -
הביאו את היום!
כי לא חלום הוא
ובכל הכיכרות
הריעו לשלום!

לכן, רק שירו שיר לשלום...

בלי לומר מילה

פוקח את עיניו באפלה
בלי לומר מילה
חש את חום גופה ומתקרב
מופתע להיווכח שהיא ערה
בלי לומר מילה
היא לא מאמינה שהוא עוזב

לוקח את בגדיו ומתלבש
בלי לומר מילה
מביט בה וניגש ומתיישב
מוחה את הדמעה שעל לחייה
בלי לומר מילה
היא לא מאמינה שהוא עוזב
בלי לומר מילה

משפיל עיניו, לוקח נשימה
בלי לומר מילה
קם ללכת בתנופת כאב
והנה הוא חוזר למלחמה
בלי לומר מילה
היא לא מאמינה שהוא עוזב
בלי לומר מילה

בלי לומר מילה
עוד רגע והדלת נטרקת
ונדמה לו ששמע אותה צועקת
והסוף קשה כמו ההתחלה
והוא נוסע ונוסע
בלי לומר מילה

שלום חבר

וכיכר העיר מוארת
רבבות כל אוהביך
נהרו אל העצרת
נאספו לראות פניך

עת נבוך סמוק כילד
את קולך בשיר נתת
הגורל נקש בדלת
ואתה כלל לא שמעת

שוב ושוב עובר בי רעד
מי יכול היה לדעת
מה נאמר ואין מילים פשוטות יותר
שלום חבר

בעודך טובל באושר
ובשיר שלום פוצח
שם בחושך לשעת כושר
כבר המתין המרצח

הכיכר כולה הומה ו...
לב אל לב נפתח כפרח
אקדחו טעון במוות
ועיניו קרות כקרח

ליל הסתיו יורד על נגב
ערבה בוכה מנגד
גם למעלה אין מילים פשוטות יותר

שוב ושוב עובר בי רעד...

רחובות שטופים בבכי
יום ולילה ושבוע
הדמעות זולגות על לחי
אור נרות רוטט מדוע

חווריין עולה השחר
נסוגים צללים של לילה
עוד מעט חמה זורחת
ונקום ללכת הלאה

ליל הסתיו יורד על נגב
ערבה בוכה מנגד
גם למעלה אין מילים פשוטות יותר

שוב ושוב עובר בי רעד...